פירוק חברות:
פירוק חברה, כשמו כן הוא – סיום חייה של החברה ופירוק הקשר התאגידי בין חבריה ובינם לבין עצמם, דהיינו חלוקת נכסיה לזכאים וחיסולה כאישיות משפטית נפרדת.
ישנן שלוש דרכים לפירוק חברה: על ידי החברה עצמה = פירוק מרצון, פירוק בהוראת בית המשפט ופירוק על ידי נושה החברה ובפיקוח בית המשפט.
פירוק מרצון – סע' 319 פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983:
הליך רצוני הנקבע ע"י החברה עצמה. הדין מכיר בזכותם של בעלי החברה (בעלי המניות) ליזום את הפירוק ולנהלו כראות עיניהם.
כמו כן, חברה רשאית להתפרק מרצון כאשר הינה בעלת כושר פירעון (תשלום חובות תוך שנה מיום הפירוק).
** על דירקטוריון החברה או רובם לחתום על תצהיר כושר פירעון, כי לאחר בדיקה מיטבית של מצבה העסקי של החברה, מצאו שעומדת בכושר פירעון תוך שנה.
לחילופין, גם כאשר החברה אינה בעלת כושר פירעון היא יכולה להתפרק מרצון (מצב ובו בעלי החברה מבינים כי מצבה לא צפוי להשתפר), אולם ניהול הפירוק יכול שינוהל ע"י הנושים בעצמם.
- בחברה פרטית ניתן לקבל החלטה על פירוק מרצון גם בלא הזמנה ובלא התכנסות של האסיפה הכללית, במידה וההחלטה התקבלה פה אחד ע"י כל בעלי המניות הזכאים להצביע.
מעורבות בית המשפט בהליך הפירוק מרצון תיתכן במידה נמוכה מאוד, אלא אם מי מהנאמנים (אותו אדם אשר מנהל את הפירוק) יבקש מביהמ"ש להחליט בכל שאלה הנובעת מן הפירוק.
התוצאה הסופית בהליך זה תהיה שלושה חודשים לאחר שנרשם גמר הפירוק אצל רשם החברות, ואז החברה תוגדר כמחוסלת לאלתר מכל מרשם רלוונטי בו נרשמה.
פירוק החברה בהוראת בית המשפט ופירוק ע"י נושה החברה בפיקוח ביהמ"ש:
בקשה לפירוק חברה על ידי בית המשפט תוגש לבית המשפט ע"י החברה עצמה/הנושה/ לעיתים ספציפיות ניתן להגיש ע"י בעל מניות – ביהמ"ש יבחן 4 עילות ליתן צו פירוק.
**מיקום הגשת בקשה: ביהמ"ש המחוזי שבאזורו משרדה הרשום של החברה או מקום עסקיה העיקרי של החברה.
4 עילות לפירוק חברה על ידי בית המשפט:
- החלטה מיוחדת– החלטה שנתקבלה ברוב של 75% מהחברים שהצביעו באסיפה הכללית ושניתנה עליה הודעה לפחות 21 ימים מראש.
- החברה לא התחילה בעסקיה שנה לאחר שהתאגדה או שהפסיקה את עסקיה למשל שנה.
- בית המשפט סבור שמן הצדק והיושר ראוי שהחברה תפורק (למשל עקב מטרה לא חוקית).
- העילה הרווחת ביותר : "חדלת פירעון" העילה הרווחת ביותר! בית המשפט סבור שהחברה אינה יכולה לעמוד בהתחייבותה.
מתן צו פירוק ע"י ביהמ"ש: שלב "עיכוב הליכים" – לפיו נושה לא יכול עוד לבוא לדרוש/לתבוע פירעון חוב. בשלב זה, כונס נכסים מבצע הערכה כלכלית עדכנית של החברה, בודק את סיבת כישלונה והאם נעשתה מרמה (המצדיקה חקירה פלילית). את החלטותיו מגיש לביהמ"ש וזו ניגשת לשלב השני – מינוי נאמן קבוע (אגב, ניתן שגם בעל מניה או נושה יתמנה לתפקיד הנאמן), מרגע מינוי נאמן הגיעה שעתה של הפירוק, בעלי הכוחות וביניהם הדירקטוריון והמנכ"ל אינם פועלים עוד ובמקומם עומד הנאמן, עדיין מתקיימת אסיפה כללית, אם כי החלטותיה מוגבלות לנושאים הקשורים לפירוק – מכנסים את נכסי החברה כדי להגדיל את קופת הפירוק ובכך לאפשר תשלום לנושים.
**כאשר חברה בפירוק, יש לציין במסמכים היוצאים ממשרדה ליד שמה: "……בע"מ (בפירוק)".
כיצד נעשית החלוקה של נכסי החברה בין נושיה?
מראש ידוע כי נכסי החברה אינם מספיקים לחסות את החוב המקורי שלו, לכן, החלוקה של נכסי החברה בין נושיה נעשית באופן שכלל הנושים מודעים לאפשרות שאולי יצטרכו לאבד את כל או חלק מחובם אותו ציפו לקבל מהחברה, בטרם הפכה לחדלת פירעון. ישנן דרגות לפיהן חשיבות הנושה בעדיפות, ולכן, שאלה זו תלויה כולה בסדר העדיפות של אותו נושה.
לאחר שחברה חוסלה – לא ניתן לתבוע אותה. ולכן, החזרת המצב לקדמותו בחברה ייעשה בהליך של החייאת חברה ("ביטולו של חיסול"), ע"י פניה לבית המשפט מאת הנאמן או אדם המעוניין בכך. תוצאותיה של פניה זו, כי החברה חוזרת להיות רשומה.
הליך החייאת חברה ניתן לביצוע עד שנתיים מיום החיסול (הסרת רישומה.)
