נפגעי תאונות דרכים

במאמר זה מובהרים נושאים הכרחיים בתחום תאונות הדרכים ונפגעיהן:

נוסע, נהג, או הולך רגל, שנפגע בתאונת דרכים, זכאי לפיצויים עבור נזקי גופו ונפשו, על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

במרבית המקרים אין בעובדה שאדם זה או אחר אשם בתאונת הדרכים כדי לשלול ממנו את הזכאות לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף או נפש אשר נגרמו לאותו אדם עקב תאונת הדרכים.

בן משפחה של נפגע, – אדם שניזוק נפשית עקב פגיעת קרובו בתאונה, זכאי אף הוא לפיצויים. על פי פסיקת בית המשפט העליון, הזכות לפיצויים עבור נזק נפשי כזה מותנית בקיומם של ארבעה תנאים מצטברים:

  1. להוציא מקרים יוצאי דופן, התובע חייב להיות בדרגת קירבה ראשונה (הורים, ילדים ובני זוג) לנפגע.
  2. התובע התרשם מנזקי התאונה מכלי ראשון, באמצעות הראיה או השמיעה. אולם לא נשללה האפשרות להכרה בנזק נפשי שנגרם בקבלת מידע מכלי שני.
  3. הנזק הנפשי נגרם בקרבת מקום וזמן לתאונה, באמבולנס, או בבית החולים, אליו פנה הנפגע בגופו.
  4. הנזק הנפשי הינו מהותי. לא תגובה נפשית שלילית, עליה ניתן להתגבר בכוחות עצמיים. דוגמה לנזק נפשי מהותי היא מחלת נפש כפשוטה (פסיכוזיס) וגם מקרים ברורים, קשים ומשמעותיים מבחינת משכם של פגיעות נפשיות רציניות (נוירוזיס).

חוק הפיצויים מגדיר כלי רכב מזכים בתאונות דרכים– "רכב הנע בכוח מכני על פני הקרקע ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית" .כך שהכוונה היא בעיקר למכוניות פרטיות, מסחריות, מיניבוסים, אוטובוסים, מוניות, משאיות, אופנועים, קטנועים וכיוצא באלה.

יחד עם זאת, אין הרשימה המוזכרת לעיל , רשימה סגורה ויתכן כי בית המשפט העליון יכיר בסוגים נוספים של כלי רכב ככלי רכב "מזכים" העונים על ההגדרה בחוק הפיצויים.

החוק הוציא במפורש מהגדרת רכב מנועי כשלעצמו את כלי התחבורה האלוכסאות גלגלים, עגלות נכים ומדרגות נעות. לרשימה זו הוסיפה הפסיקה גם מעליות כרכב מנועי אשר אינו מזכה בפיצויי על פי חוק הפיצויים.

משמעות הדבר היא, שכשאדם נפגע באחד מכלי התחבורה אינו מוגדר כרכב מנועי\ מזכה,  הוא אינו זכאי לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אך אין הדבר אומר שהוא אינו זכאי לקבלת פיצויים כלל, וייתכן שבמקרה של פציעה באחד מכלי התחבורה המוזכרים לעיל יהיה הנפגע זכאי לפיצויים מכוח חוק אחר.

חוק הפיצויים אף קובע אילו שימושים ברכב ייחשבו כשימוש ברכב מנועי ויזכו את הנפגע בפיצויים לפי חוק הפיצויים:

  • נסיעה ברכב, כמו כן גם כניסה לרכב וירידה ממנו, החנייתו, דחיפת הרכב או גרירתו מזכה בפיצויים. באותו אופן, גם פגיעות תוך כדי הידרדרות הרכב, התהפכותו, נפילת מטען או הינתקות חלק מרכב נוסע מזכות בפיצויים. גם פגיעות בעת טיפול או תיקון דרך ברכב או פגיעות ממטען או מהינתקות חלק מרכב עומד או חונה, מזכות בפיצויים, ובתנאי שהנפגע לא נפגע במסגרת עבודתו.
  • התפוצצות או התלקחות של הרכב, בשל רכיב החיוני לנסיעתו, גם היא מוגדרת בחוק תחת הסעיף של שימוש ברכב מנועי אשר לפיו במקרה של פגיעה יהיה הנפגע זכאי לפיצויים לפי החוק.
  • על פי לשון החוק, פגיעה ברכב שחנה, מכוסה בביטוח חובה, בתנאי שהרכב חנה במקום שאסור לחנות בו.

לפי פסיקתו של בית המשפט העליון -"חנייה במקום שאסור לחנות בו", כוונתו לחניה היוצרת סיכון תחבורתי. לעומת זאת, חניה במקום שאינו מהווה סיכון תחבורתי לא תיחשב חניה אסורה גם אם יש במקום תמרור האוסר חניה.

  • חוק הפיצויים מחריג תאונה במצב של פריקה או טעינה כשהרכב עומד, מקרה כזה, במפורשות, מההגדרה של 'שימוש ברכב מנועי משמעות הדבר היא שפגיעה עקב טעינה או פריקה, של מטען כשהרכב עומד אינה מזכה בפיצויים.

אולם בית המשפט העליון צמצם חריג זה וקבע, כי כאשר הפגיעה נובעת משימוש ברכב, אשר הוא כשלעצמו מזכה בפיצויים, אין זה משנה שהשימוש נעשה במהלך, או לצורך טעינה ופריקה.

  • תאונות הנגרמות על ידי כלים ייעודיים (למשל: מלגזות, מנופים, רמפות) ייבחנו לפי השאלה האם הכלי הייעודי ניצל את הכוח המכאני של הרכב, במידה וכןהשימוש בו מזכה בפיצויים. בית המשפט העליון קבע, כי הזכאות לפיצויים קיימת, אפילו כשהכוח המכאני של הרכב נוצל שלא למטרות תחבורה.


תביעות בתאונות הדרכים:

  • נהג הרכב אשר נפגע בתאונת דרכים רשאי לתבוע את מבטח הרכב בו נהג בעת שנפגע. אין זכאות לפיצויים ממבטח הרכב האחר, גם אם נהגו של הרכב האחר אשם בתאונה.
  • נוסע ברכב אשר נפגע בתאונת דרכים רשאי לתבוע את מבטח הרכב בו נסע. אין זכאות לפיצויים ממבטח של רכב מעורב אחר בתאונה, גם אם נהג הרכב האחר אשם בתאונה.
  • הולך רגל אשר נפגע בתאונת דרכים רשאי לתבוע את מבטח הרכב שפגע בו. לפי חוק הפיצויים, אין חובה שהפגיעה בהולך הרגל תהיה במגע פיזי עמו. למשל: מקרה בו רכב התקרב אל אדם. הוא נבהל, קפץ לבור ונפגע. בית המשפט פסק כי הוא זכאי לפיצויים ממבטח הרכב, למרות שבפועל הרכב אינו בא במגע פיזי עמו.
  • לעיתים, כאשר אדם נפגע מחוץ לרכבו ממכונית חולפת הוא עדיין נחשב כמי שעשה שימוש ברכבו שלו וזכאי לפיצויים מהמבטח שלו.
  • הולך רגל שנפגע ממספר רכבים בתאונת דרכים רשאי לתבוע את חברת הביטוח של אחד הרכבים, או של כל הרכבים שהיו מעורבים בתאונה, לפי שיקול דעתו.
  • במקרה בו זהותו של הרכב הפוגע אינה ידועה או שהרכב הפוגע הנו ללא כיסוי ביטוחי, ניתן לתבוע את הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"):

קרנית הוא תאגיד, שהוקם על פי חוק הפיצויים, במטרה לפצות את הנפגעים אשר נקלעו למצבים שאינם מאפשרים להם לתבוע את חברת ביטוח,למשל: במקרה של תאונת "פגע וברח" בה זהות כלי הרכב הפוגע אינה ידועה, או במקרה בו נהג הרכב נהג ללא רישיון בר תוקף, או בנסיבות אחרות בהן הביטוח אינו מכסה את השימוש שנעשה ברכב במועד התאונהלפי חוק הפיצויים אין הנפגע רשאי לתבוע את חברת הביטוח, ולכן, חוק הפיצויים הוסיף את תאגיד קרנית אשר מאפשרת את התביעה מולה במקום מול חברת ביטוח, ובכך נותנת מענה לנפגע ולא מותירה אותו בודד במערכה. לאחר מכן, קרנית תובעת את אותו נהג פוגע באופן אישי וגובה ממנו את סכום הפיצויים ששילמה לנפגע בתאונת הדרכים.

  • במידה והנהג אשר גרם לתאונת הדרכים ופגע באותו אדם/רכב/ וכו' נפגע גם כן, חוק הפיצויים מביא עמו את עקרון האחריות המוחלטת, ולכן, הזכאות לפיצויים עבור פגיעה בתאונת דרכים קיימת, אפילו אם לא הייתה כל אשמה מצד הפוגע, ואפילו אם התאונה אירעה באשמתו של הנפגע. אין רלוונטיות לגבי אשמתו של הנהג לעניין פיצויים לפי חוק הפיצויים למעט מקרים מיוחדים. ולכן, גם הוא יהיה זכאי לפיצויים בגין פגיעתו.
  • כאשר אדם נפגע בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, עליו לתבוע פיצויים בעבור נזקי הגוף אשר נגרמו לו כתוצאה מהתאונה על פי חוק הפיצויים בלבד ואינו יכול לתבוע גורם אחר, גם אם לכאורה (ללא חוק הפיצויים) הייתה קיימת לו עילת תביעה כלפי גורם זה, הדבר מוגדר כ:"ייחוד עילה".

(יודגש כי המוסבר לעיל, מתייחס לפגיעה בנזקי גוף או נפש בלבד ואין המדובר בנזקים אשר נגרמו לרכבו כתוצאה מהתאונה).

למשל: אדם שנפגע בתאונת דרכים במהלך עבודתו, בדרך למקום עבודתו, או בדרך חזרה ממקום עבודתו, זכאי לתבוע גמלאות בעין (ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ומקצועי) וגמלאות בכסף (דמי פגיעה, מענק וקצבה), מהמוסד לביטוח לאומי וזאת בנוסף לתביעת נזקי הגוף אותה יגיש כנגד חברת הביטוח. יחד עם זאת, שווי הגמלאות שהמוסד מעניק, מנוכה מהפיצויים המשולמים על ידי מבטח הרכב. הנפגע לא יקבל יותר מנזקו.

ביטוחים פרטיים:

נפגע תאונת דרכים המבוטח באופן פרטי, או באמצעות המעסיק, או במסגרת קבוצתית, בביטוחים פרטיים, כגון ביטוח חיים, ביטוח מנהלים, ביטוח אובדן כושר עבודה, ביטוח תאונות אישיות, זכאי לתבוע פיצוי גם מאת מבטחים אלה בנוסף לתביעתו מכוח חוק הפיצויים.

על תביעה מכוח ביטוחים אלה להיות מוגשת לבית משפט לא יאוחר מתום שלוש שנים ממועד קרות התאונה. לאחר שלוש שנים, תתיישן התביעה והנפגע לא יוכל לממש את פוליסות הביטוח שברשותו.

חישוב הפיצויים וסכום הפיצויים המגיע לנפגע בפועל נקבע לפי ראשי נזק. דוגמאות לגובה הפיצויים הנפסקים בבתי המשפט לפי ראשי הנזק השונים, ראשי הנזק העיקריים הינם: כאב וסבל, אובדן כושר השתכרות, הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, הוצאות עבור עזרת הזולת וסיעוד, הוצאות ניידות, הוצאות להתאמת דיור, הוצאות משפט ואגרת בית המשפט.

  • משפט הפיצויים עלול להמשך זמן רב. לכן, חוק הפיצויים נתן לבית המשפט סמכות מיוחדת לפסוק לאלתר לנפגע תאונת דרכים סכומים לכיסוי הוצאות המחייה שלו, כאשר מצבו הרפואי אינו מאפשר לו את מימונם. תשלום זה קרוי תשלום תכוף.

          סכום זה יקוזז מסכום הפיצויים שייפסק לנפגע בתום ההליך השיפוטי, ובכך ניתן לקבל מהביטוח כסף "על החשבון".